<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין האבלות</h1>
<h2>דף לג.</h2>
תנו רבנן אלו קרעים שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה ועל נשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלים. תנו רבנן (ב"מ ל"ג א') רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו, ר' יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו, אמר רבא כגון רב סחורא דאסברא לי זומא ליסטרון, פי' דתנן (שבת קכ"ג ב') שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזומא ליסטרון של קדרה וכו'. ותנן נמי בכלים (פי"ג) זומא ניצטרה שניטלה כפה טמאה מפני המזלג, והעמידו רב סחורה לרבא על עיקר השם הזה שהוא לשון יוני על הכף שקורין אותה זומא ניצטרה קרוב ללועזות שקורין מניצטרה כלומר זו מנצטרה. שמואל קרע על ההוא מדרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון מהו יורד לאמת השחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח. אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה, ולענין אבדה במקום אביהן אין מחזירין להן עד שיהא רבו מובהק.
